Category Archives: קולנוע

VergineSorriso

Condividi!

Alessandra Faiella – 9 ספטמבר 1962
Attrice

mi-tomorrow-2017-12-22-12

LEGGI QUI L’OROSCOPO DEL SEGNO

email

Regalo per Porta Romana? Un cinema!

Condividi!

In via Seneca è quasi tutto pronto per l’inaugurazione di una nuova sala: a gennaio aprirà Il Cinemino, originale spazio dedicato alle proiezioni

http://www.mitomorrow.it/2017/12/14/il-regalo-per-porta-romana-un-cinema/

mi-tomorrow-2017-12-14-8

LEGGI L’ARTICOLO

CLICCA QUI PER CONTRIBUIRE ALLA RACCOLTA FONDI!!!

הגברת של גן החיות בוורשה

Condividi!

בימוי ניקי קארו

פולין 1939. הפלישה הנאצית האכזרית מביאה מוות והרס ברחבי אירופה בעיר ורשה היא הפציצה שוב ושוב. אנטונינה ז'בינסקה ובעלה, ד"ר ז'בינסקי, הפניית גן החיות העירוניות. כאשר המדינה פלשו הנאצים, אנטונינה ויאן נאלצים לקחת הזמנות הזואולוג החדש שהטיל רייך, לעזאזל לוץ. בקרוב הם יצטרפו ההתנגדות ולארגן, מסכנים את חייהם ואת חייהם של הילדים שלהם, הצלת אנשים רבים כלוא בתוך גטו ורשה. גן החיות עצמו ישמשו מסתור, כלובי הסתרה נהגו להגן על בני אדם. הסרט מבוסס על הרומן מאת דיאן אקרמן, מַסַאִי, סופר ומשורר אמריקאים. מאמריו הופיעו ניו יורק טיימס, הניו יורקר, נשיונל גאוגרפיק, והוא זכה בפרסים רבים, כולל l 'פרס אוריון ספר בדיוק בשביל הרומן הזה. מקור של הספר הם היומנים של אמת אנטונינה ז'בינסקה.

סרט נשי, בין השכל והרגש

זה בהחלט לא יכול לומר כי גברת גן החיות של ורשה הוא לא סרט כמו שצריך. זה, ללא ספק, ומדבר על משהו מאוד חשוב: הוא אומר לנו בפירוט את הפלישה הנאצית בפולין ואיך אנשים הגיבו, יותר ויותר, כדי להגן על עצמה ועל הפתיחות התרבותית שלה. בסיפור האמיתי הזה, צמוד לגן החיות, עד האקזיט של רומן אקרמן אף אחד לא ידע כמעט כלום, אז זה בהחלט סרט שווה לראות, אך למצער, לעומת מה שיכול היה להיות שבמחלוקת ורמת חשבונית, באמת אשם מקורי. Il film funziona, יש לו קצב, וזה בהחלט זריקה טובה, מועשר על ידי צילום מעודן, אם כי קצת "גלאם", של Andrij פארח, אבל זה גם קלסי שטוח ... הוא הסרט האמריקאי הרגיל מהחתך שאנחנו מצפים לראות. השחקנים כולם היו משכנע צ'סטיין זה מושלם עבור חלק, כמו גם מאוד טוב. אולם, התוצאה הסופית היא חלשה ולפעמים אפילו מוגזם רטורית, ללא הדגשים. מאוד משכנע שירה אס, עם הפנים אלגנטי ומעניין שלה, בבדי Urzula. אולי הבמאי, הוא היה תכונות של יצור גדול, הוא סירב להיות על הקלאסי, בונה משהו טוב בלי יותר מדי מאוזן, אבל הנושא היה כל כך חזק, כשלעצמה, אשר מנקודת המבט שלי מגיע הרבה יותר, במונחים של מחקר והעמקת נוסחה הנרטיב המבוקשים ביותר. עם זאת, la קארו היא ממשיכה הניסיון החשוב שלה כדי להביא את סיפורי זרקורים של קהילה אמיתית: דבר, נתון מקצועיות שאינם משתמעים לשתי פנים, אתה בהחלט יכול לעשות עם יותר חזיונות חדשניים ונועזים. הדיבוב הוא לצערי מכוער, כפי שקורה לעתים קרובות, ועוד הרבה מעניש את הפרשנות של ג'סיקה צ'סטיין.

Signora_Zoo_Varsavia_PosterIta_Film_JessicaChastain

הגיבור, מועמד פעמיים לאוסקר, היא עוסקת בתפקיד אישה שהייתה אשתו, אמא, עובד שעבור רבים, במהלך מלחמת העולם, זה הפך גיבור. ניקי קארו (לרכב על הלווייתן, מדינת צפון – Josey היסטוריה), הוא מביים את הסרט נכתב על ידי אנג'לה וורקמן ומעובד מתוך ספרו של דיאן אקרמן, שפורסם באיטליה על ידי שפרלינג & נחושת מן הבא 31 אוקטובר ו בתור שנלקח יומנים אנטונינה ז'בינסקה. מסיירת משוכללת של כל נשי, dunque, עבור הסרט הזה שפותח במשך לאט 10 גיל, כי סניפים בהקשר היסטורי גדול של ההתנגדות הפולנית נגד הדיכוי הנאצי. על הבמאי הוא התעניין במיוחד לפתח את סיפורה של הדרך <<להגיח, באמצע מלחמה, את גודל המאבק לשמר את חיי היומיום ואת הנישואים>>. בתור אישה, יוצר של חיים רגישים אליו על כל צורותיה, אנטונינה מוחל לאדם הבנה שקיימת אצלו הפסיכולוגיה חיה, מנסה להקל מצבי הרוח שלהם, למשל באמצעות מוסיקה. <<הסיפור הזה חוגג את החיים על כל צורותיו>> , אומר הבמאי, ואת הדמות שמשחקת צ'סטיין זה נותן ערך לרוח של כל היצורים החיים התנגדות, כאישה, בעידן פחד והרס עז. אנטונינה נלחמה כדי להישאר מחוברת וזה טוב אצל אנשים: כדי לשמר את הרוח לאורחיו ומה שהופך אותנו לאנושיים. השאלה הבסיסית, העולה ברציפות מהסיפור (אבל לצערי לא תמיד מהסרט), è: <<מיהם חיות האמיתיות?!>>. חיים בגן החיות מדגישים את הרעיון המרכזי אשר הביא לתבוסה של היטלר: אתה לא יכול לקבל שליטה על טבע. העולם ממשיך, טבע שורד. חי בעלי החיים בתחתית מתנגדים בכל דיקטטורה.

19_7803_L

מדינת ישראל כיבדה את ז'בינסקי להזכיר להם "חסיד אומות עולם" על שנתן מקלט החיות האהובות למעל 300 אנשים, שמירה על הביטחון ואת הפיכתם לשרוד את השואה. התסריט הושלם עם שיתוף הפעולה של הילדים של ז'בינסקי, עדיין בחיים: סקיצה ו - תרזה, הגיבורים של הסיפור.

לחתום-אחד

זהו הסיפור של שואה, כי למעשה, כל חווה אותו האדם הוא שונה. המלחמה Jan כי של אדם הוא מי מסתובב מצד רוחני אופקים, חייל. של אנטונינה זה יותר קרבי, עשה חמלה וההגנה של חיים, המגיע לשיאו עם הלידה, במהלך המלחמה. הקרב לעזאזל זה היה די כי אדם נגד טבע: היה הזואולוג החיות ללב, אבל הוא היה גם מוכן לקחת על הניסויים הגנטיים שלהם, בניסיון ליצור מפלצות מיתולוגיות; דמות שנויה במחלוקת שלו, תומך הנאצי של הרעיון של הגזע הארי שכלל בני אדם, אבל גם חיות, דרך רבייה סלקטיבית. לעזאזל היה אובססיבי מאוד על ידי 'שעה, ביזון האדיר שברגע מאוכלס ביערות של גרמניה.

כפי שהוזכר, בקיצור, מצפה סיפור מאוד מעניין, אלא הקנונית טופס.

בתפוקה בבתי קולנוע איטלקי 16 נובמבר 2017

TheZookeepersWife_Trailer-810x400

La forma della voce, di Naoko Yamada

Condividi!

Tratto dal manga A Silent Voice, של Yoshitoki Ōima, pubblicato in Italia da Stat Comics, questo coraggioso e poetico lungometraggio diretto da Naoko Yamada, una delle rare registe giapponesi, racconta con delicatezza e pudore le difficoltà di Shoko Nishimiya, una ragazzina affetta da sordità e vittima del bullismo di un coetaneo, a sua volta vittima di altri compagni. In piena adolescenza, coinvolti in tutte le problematiche esistenziali che essa comporta, i giovani protagonisti si chiedono, a vari livelli, se sia possibile, in società, cambiare e liberarsi di vecchi stereotipi o di etichette che la gente ti attribuisce, inseguendo i dettagli di un’analisi sociologica e psicologica per nulla banale o scontata.
Dopo essersi affermato come uno dei maggiori incassi della scorsa stagione cinematografica giapponese, l’anime è stato presentato con successo al Future Film Festival 2017.

Qualcosa di difficile da raccontare

Per parlare davvero della disabilità e del vissuto che essa inevitabilmente comporta, spesso bisogna esserci passati, perché è difficile immaginare… Bisogna averle conosciute, quelle dolcissime ragazzine dagli occhi sognanti che si proiettano come tutte verso un futuro di amore ed esperienze di vita, o quei ragazzi in cui la rabbia cresce, perché vorrebbero giocare con gli altri, e sentirsi parte del gruppo. Tutti, in qualche maniera, attraversiamo questa fase, durante la nostra adolescenza, ma nel caso di tante persone sfortunate c’è l’assenza di prospettiva, a rendere l’idea del futuro insopportabile e tenebrosa. C’è la netta sensazione di non poter essere, inevitabilmente, “come gli altri” e di trovarsi la strada sbarrata ad una moltitudine di cose, se non addirittura all’indipendenza. Ed è difficile raccontare questa netta sensazione di mancanza di libertà, quello sconforto che ne deriva, quel disperato rendersi conto, anche non volendoci pensare, di non poter proprio dire e fare una moltitudine di cose che gli altri daranno sempre per scontate.

la-forma-della-voce

Con lo stile che contraddistingue autori più noti come Makoto Shinkai ו - Hayao Miyazaki, La forma della voce ha saputo raccontare l’emozionante storia di due adolescenti che dovranno fare i patti con le loro convergenze, i loro problemi e la conoscenza di sé stessi. Shoko Nishimiya è una dolce bambina sorda che per comunicare è costretta ad utilizzare un quaderno. Shoya Ishida è un bambino irrequieto e sempre attivo nelle competizioni con gli amici. Le vite dei due si incrociano nel modo più semplice e banale del mondo: Shoya è uno dei bulli che prendono in giro l’handicap di Shoko, torturandola come solo i ragazzini insopportabili sanno fare. Ma il destino vuole che, una volta cresciuto e diventato adolescente, Shoya subisca in prima persona i supplizi del bullismo. Comprendendo finalmente cosa vuol dire, il ragazzo cercherà di rimediare ai suoi errori passando del tempo con Shoko e imparando a conoscerla. Tema centrale del film è dunque la complessità del rapporto che può nascere tra gli adolescenti, spesso conflittuale, ma anche di grande comprensione. L’anime affronta con dolcezza e genuinità la maturazione di un ragazzo attraverso la crescita e la conseguente bellezza che può nascere dall’amicizia con colei che era oggetto del suo scherno. Il romanzo ha venduto più di 700.000 copie solo in Giappone e il film è importante e gradevole: la sceneggiatura è molto raffinata e descrive in maniera egregia anche le sfumature psicologiche più intime ed indecifrabili. L’immagine e le inquadrature sono gradevoli, fluide e colorate, con punti di vista originali ed interessanti. Molto bella la fotografia, con un intenso e poetico studio della luce e delle temperature-colore in funzione espressivo-drammaturgica. La colonna sonora è adatta e non invadente. Si crea empatia e senso di suspense. Tutti i personaggi sono essenziali e costruiti con cura. Unico neo: forse il solito effetto ridondante di un registro narrativo tipicamente giapponese, sempre un po’ tendente al melodramma e all’enfatizzazione drammatica, ma che rispetto a molti altri film precedenti, non ha nulla di troppo sbilanciato.

1506561426_adadddwdad

Un film sorprendente per tatto, attenzione e scrittura. Sociologico, non particolarmente originale, ma importante. Da far vedere assolutamente a bambini e ragazzi, per far riflettere sul bullismo e la prevaricazione e soprattutto, su cosa significa essere disabili.

Il film sarà nelle sale italiane solo il 24 ו - 25 אוקטובר:

www.nexodigital.it

A_Silent_Voice_004

coverlg

Il Bello del Cinema

Condividi!

Da domani 80 pellicole per riflettere con il Milano Design Film Festival

mi-tomorrow-2017-10-18-14

 

L’appuntamento di Leda Mariani

Cambia sede, per questa sua quinta edizione, il MDFF, che si terrà tra due piani del nuovo Anteo Palazzo del Cinema ed è reso ancor più importante dal patrocinio, oltre che dell’Assessorato alla Cultura del Comune, del Ministero dei Beni e delle Attività Culturali e del Turismo e dell’Assessorato alle Politiche per il Lavoro, Commercio, Moda e Design. La chiave di lettura di quest’anno, declinata in un fittissimo programma di quasi 80 film, è una cruciale riflessione sul tempo. Portraits of our time. Ritratti del nostro tempo, come spiega una delle organizzatrici Silvia Robertazzi, «intende far comprendere come presente e passato camminino insieme».

OSSESSIONE • E ancora: «Ci muoviamo come un Giano bifronte: concentrati sull’immediato, consapevoli che il domani, con il suo carico di innovazioni, è la direzione, ma anche attratti dal passato come rifugio, o fonte d’ispirazione. Il tempo è diventato la nostra ossessione sociale: è difficile rallentare e rischiamo di perdere la capacità di guardare alle cose con profondità, con amore e senso di meraviglia. Per prendersi cura della bellezza occorre tempo: per progettare, conservare, comprendere, per far capire, innovare, imparare, ed insegnare. Tempo per vedere e rivedere, come anche il cinema ci sa suggerire»

ISPIRAZIONE • L’illustratore Noma Bar ha firmato la locandina di questa edizione, mentre la guest curation 2017 è stata affidata all’architetto e designer Patricia Urquiola e ad Alberto Zontone, partner nel lavoro e nella vita, che hanno trasposto il loro sguardo internazionale in una selezione di titoli tra storia, fantascienza ed arte, intitolata Cronotopia, riflettendo sempre sul rapporto tra tempo e capacità visionaria. Dai film che hanno scelto, in anteprima o inedititra i quali spiccano Magnificient Obsession: Frank Lloyd Wright’s Buildings and Legacy in Japan של Karen Severns ו - Koichi Mori ו - The Future של Miranda July -, traspare a quale livello il cinema sia per loro una potente fonte di ispirazione.

PROGRAMMA • Il programma delle giornate del Milano Design Film Festival è diviso in sei sezioni che si riferiscono a diverse accezioni di “tempo”: Architecture, Design, Biography, Italian Panorama, Urban Life, אך במיוחד Art of thinking, Examining Time, che raccoglie film dal carattere più filosofico ed universale, spingendoci a riflettere su comportamenti, desideri e modelli. Da segnalare l’anteprima assoluta di Gillo Dorfles. In un bicchier d’acqua של Francesco Clerici e coprodotto proprio dal MDFF, oltre a Love will save the world של Elisa Fuksas e il supporto, anche economico, del Consolato Generale dei Paesi Bassi, che porta storie olandesi esemplari. Dopo lo scambio con Pechino e Seul, quest’anno il festival ospiterà anche la Jerusalem Design Week, con una selezione di corti israeliani.

ESORDIO • Appuntamento da domani alle 18.30 con l’anteprima italiana di The Happy Film, של Hillman Curtis, Stefan Sagmeister ו - Ben Nabors (2016), in cui il grafico austriaco Stefan Sagmeister, che vive a New York ed è noto per le sue copertine degli album dei Rolling Stones, di Jay-Z e dei Talking Heads, decide di provare a riprogettare la sua personalità per diventare più felice, conducendo
tre esperimenti controllati: meditazione, terapia e farmaci. Ma la vita personale si insinua e confonde il processo, avvicinando l’autore a se stesso. E così l’interrogativo resta: è possibile allenare la mente per essere più felici?

Da domani al 22 אוקטובר
Proiezioni singole: 5 euro
Abbonamento: da 15 a 40 euro

SCARICA QUI L’ARTICOLO